על כריכתו של ספר זה נראה דימוי של חלון בבית עתיק. ממנו, ניתן לראות את הארקדה המפורסמת והמסגד שעל הר הבית – כיפת הסלע. ספר זה מייחל לבירת הנצח של העם היהודי ומהדהד את הכמיהה והכיסופים לעיר שעדיין מחולקת, ושאינה כולה בשטחי הארץ. החלון הוא סמל ברור למבט, לתקווה, לציפייה. הארקדה היא הדרך, והכיפה היא היעד. שנתיים לפני מלחמת ששת הימים, הספר הזה כבר מביע את הרצון העמוק לאיחוד ירושלים. זהו ספר געגועים. לא באופן נוסטלגי ופסיבי אלא געגועים שמניעים לפעולה ולמעשים – לימים התבררה כריכה זו כנבואה על אשר עומד לקרות. הכריכה אומרת: הנה, ציון נמצאת במרחק לא רב, מבעד לחלון. יום יבוא, והוא קרוב, ונחזור לחיות בבירתנו השלמה.
